קטגוריות

קוד

קוד
זמינות: קיים במלאי
מחיר: ₪88.00
קוד / ערן הדס:
 
אם כתוב ‘בראשית ברא אלהים את השמיים ואת הארץ’, שום מוח אלקטרוני לא יכתוב את זה. הוא יכתוב ‘בהתחלה’, ‘עשה’, ‘אדוני’ וכו’ וכו’. הוא לא יתן את המילה המיוחדת, הניסית, החד-פעמית, המאגית! האדם ישאר אדם. ” (-אברהם שלונסקי)
 
“קוד” הוא ספר שתוכנת להציג את כל שירי ההייקו שחבויים בחמשת חומשי התורה.
בתחילה כתבתי תוכנה קטנה בשפת סקאלה, שקוראת פרק מספר בראשית ומוצאת בו שירי הייקו. הייקו הוא צורת שיר מן המסורת היפנית. בהייקו 3 שורות ו-17 הברות. בשורה הראשונה 5 הברות, בשנייה 7 הברות ובשלישית 5 הברות. שירי הייקו מילאו תפקידים שונים ומשונים בשירה היפנית והמערבית, כמו העלאת טענה בדיון, תיאור רגע בעונת שנה או סתם הלצה היתולית. מכל אלו התעלמתי, ובחרתי לשמר רק את המקצב הקסמי ה-ז-ה, 5-7-5. למעשה, הייקו חייב בתכונה נוספת, קירו – חיתוך, אך היא מושגת מתוך כך שלא כתבתי את השירים אלא חתכתי אותם מתוך התורה אל תוך הקשר אחר.
 
“שמע ישראל
אד-וני אלקינו
אד-וני אחד”
 
היהדות, כך אומרים, ניחנה בתכונה מקודשת. יש לה מקצב אוניברסלי. טוענים כי תפילת “שמע ישראל” נפתחת בהייקו. זאת כמובן בהנחה שסופרים את השווא הנע במילה שמע כהברה… וגם בהנחה שאת שם השם הוגים (וכותבים) כאדוני. מבחינתי, ב-”שמע ישראל” יש 4 הברות ולכן אין זה הייקו. כדי להוסיף דרגות קושי, אגלה שלמעשה ביפן אין סופרים הברות אלא “שהיות” (morae), וגם לעברית התנ”כית סיבוכים דומים: חטפים, שיש הנוהגים לספור אותם כחצאי הברות, וכמובן השווא, מתעלל סדרתי בלשונאים.
 
לדוגמה, בצירוף “בני-בְּלִיעל בְּלִימוזינה” כל אחת מן המלים נפתחת בשווא נע. יחד עם זאת, רק במלה האחרונה הוגים (קרן כץ ואני) את השווא. במלה “אַסְפָן” השווא נדמה כנח, אבל אחרי שווא נח, הפ”א אמורה להיות דגושה (זוכרים בג”ד כפ”ת?), ולכן הוא שווא נע שלא נהגה. לכן גם במלה “רִקְדִי”, כמו במלה “כִּתְבִי”, השווא הוא בבירור לא נח, אבל הוא גם לא נע. הוא שווא מרחף. בקיצור, אם בראשית חשבתי שאני מכפיף באמצעות קוד התוכנה את התורה – הקוד ההתנהגותי – לקוד הפואטי, התבדתי בגדול. כולנו נכנענו לשפה.
חייבים לאהוב את השפה העברית ברמה ארוטית כדי לבצע פרויקט כזה, ולכן לא הופתעתי מכך שאנשים שהראתי להם את הספר במהלך הכתיבה התרגשו מאד. מה שהחל כתוכנת מחשב פשוטה שסופרת לכל מלה סימני ניקוד, שוואים וחטפים, הפך למסע אובססיבי של ספירה ידנית של הברות שנעזר בתוכנות אחרות. הפתרון התכוונן לא אל נצחון המחשב ולא אל נצחון האדם, אלא אל שיתוף פעולה.
 
המטרה היתה להגיע לספר מודפס, ובראשית, כשנתתי דרגות חופש לשוואים ולחטפים, קיבלתי מאות אלפי תוצאות. מעצב-העל של הספר, אבי בוחבוט, דחק בי להוריד את מספר התוצאות אל פחות מרבבה, ולבסוף הצלחתי להגיע לכ-5000. כדי לעשות כן קבעתי מספר חוקים נוקשים:
1.  אין כל כוונה לפגוע במאמינים, ולכן לא סופרים את שם השם. לפיכך, קטעים שכוללים אותו הם מחוץ למשחק.
2.  הגיית השוואים הנעים היא חד-ערכית, כלומר במלה “יְהִי” הוגים את השווא הנע בכל המופעים שלה, ולא פעם כן פעם לא. ההגייה, כאמור, היא לפי הצורה המדוברת כיום מחוץ לכתלי בית-הכנסת, וליתר דיוק, כפי שקרן כץ ואני הגינו מדי ליל ברחוב 14 בניו-יורק.
3.  כשמגיעים למצב שלא קיים בשפה המדוברת, למשל במלה “וּבְשָׁכְבְּךָ”, ההגייה היא “קריינית”. בדוגמה הזו, השווא הראשון אינו נהגה (אף שבדיבור יש שיהגו אותו), השווא השני הוא נח, והשלישי נהגה.
4.  חטפים נהגים כהברה אחת שלמה. לא כמחציתה, לא כעניין אופציונלי.
5.  מותר להשתמש באותו מופע של מלה ליותר מהייקו אחד, ומותר גם להייקו שלם לחזור על עצמו, אבל במופע אחר. לדוגמה, אחד מן הפסוקים האהובים עלי הוא שמות כ”ה ל”ה:
“וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת־שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה׃”, ממנו נוצרים שני הייקואים זהים בזה אחר זה, הראשון למן המלה הראשונה, והשני למן המלה השישית:
 
וְכַפְתֹּר תַּחַת
שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה
וְכַפְתֹּר תַּחַת
 
כשאני נהנה ממוזיקה חיה, אני נהנה מתוצר הנגינה של הנגנים. אך כשהמוזיקה מצוינת, לפעמים אני חש כי הנגנית עשתה דבר נוסף. היא לא רק השתמשה בכלי שלה, אלא עשתה את ההפך הגמור, והשתמשה בעצמה כדי לתת לכלי שלה לדבר. “קוד” הוא ספר שבו שמרתי את רגשותיי לעצמי כדי לתת לשפה לדבר. אני רק הקשבתי, ושמעתי אותה מספרת על היכולות הטכנולוגיות בשירה שעלינו לחקור. שמעתי אותה מספרת על האפשרות שלנו לחזור דרכה אל המסורת שלנו ואל האמונה שלנו, ולקרוא אותן בדרכים אחרות. שמעתי את השפה מספרת על המוזיקה של העבר, ההווה והעתיד, ועל היופי שבאפשרות להעביר טקסטים מהקשר אחד להקשר אחר.
 
מתוך הספר:

קוד

א-1
תְהוֹם וְרוּחַ
אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת
עַל פְּנֵי הַמָּיִם

א-2
מְרַחֶפֶת עַל
פְּנֵי הַמָּיִם וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים יְהִי

א-3
יְהִי רָקִיעַ
בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי
מַבְדִּיל בֵּין מַיִם
 

 

קוד / ערן הדס:
 
אם כתוב ‘בראשית ברא אלהים את השמיים ואת הארץ’, שום מוח אלקטרוני לא יכתוב את זה. הוא יכתוב ‘בהתחלה’, ‘עשה’, ‘אדוני’ וכו’ וכו’. הוא לא יתן את המילה המיוחדת, הניסית, החד-פעמית, המאגית! האדם ישאר אדם. ” (-אברהם שלונסקי)
 
“קוד” הוא ספר שתוכנת להציג את כל שירי ההייקו שחבויים בחמשת חומשי התורה.
בתחילה כתבתי תוכנה קטנה בשפת סקאלה, שקוראת פרק מספר בראשית ומוצאת בו שירי הייקו. הייקו הוא צורת שיר מן המסורת היפנית. בהייקו 3 שורות ו-17 הברות. בשורה הראשונה 5 הברות, בשנייה 7 הברות ובשלישית 5 הברות. שירי הייקו מילאו תפקידים שונים ומשונים בשירה היפנית והמערבית, כמו העלאת טענה בדיון, תיאור רגע בעונת שנה או סתם הלצה היתולית. מכל אלו התעלמתי, ובחרתי לשמר רק את המקצב הקסמי ה-ז-ה, 5-7-5. למעשה, הייקו חייב בתכונה נוספת, קירו – חיתוך, אך היא מושגת מתוך כך שלא כתבתי את השירים אלא חתכתי אותם מתוך התורה אל תוך הקשר אחר.
 
“שמע ישראל
אד-וני אלקינו
אד-וני אחד”
 
היהדות, כך אומרים, ניחנה בתכונה מקודשת. יש לה מקצב אוניברסלי. טוענים כי תפילת “שמע ישראל” נפתחת בהייקו. זאת כמובן בהנחה שסופרים את השווא הנע במילה שמע כהברה… וגם בהנחה שאת שם השם הוגים (וכותבים) כאדוני. מבחינתי, ב-”שמע ישראל” יש 4 הברות ולכן אין זה הייקו. כדי להוסיף דרגות קושי, אגלה שלמעשה ביפן אין סופרים הברות אלא “שהיות” (morae), וגם לעברית התנ”כית סיבוכים דומים: חטפים, שיש הנוהגים לספור אותם כחצאי הברות, וכמובן השווא, מתעלל סדרתי בלשונאים.
 
לדוגמה, בצירוף “בני-בְּלִיעל בְּלִימוזינה” כל אחת מן המלים נפתחת בשווא נע. יחד עם זאת, רק במלה האחרונה הוגים (קרן כץ ואני) את השווא. במלה “אַסְפָן” השווא נדמה כנח, אבל אחרי שווא נח, הפ”א אמורה להיות דגושה (זוכרים בג”ד כפ”ת?), ולכן הוא שווא נע שלא נהגה. לכן גם במלה “רִקְדִי”, כמו במלה “כִּתְבִי”, השווא הוא בבירור לא נח, אבל הוא גם לא נע. הוא שווא מרחף. בקיצור, אם בראשית חשבתי שאני מכפיף באמצעות קוד התוכנה את התורה – הקוד ההתנהגותי – לקוד הפואטי, התבדתי בגדול. כולנו נכנענו לשפה.
חייבים לאהוב את השפה העברית ברמה ארוטית כדי לבצע פרויקט כזה, ולכן לא הופתעתי מכך שאנשים שהראתי להם את הספר במהלך הכתיבה התרגשו מאד. מה שהחל כתוכנת מחשב פשוטה שסופרת לכל מלה סימני ניקוד, שוואים וחטפים, הפך למסע אובססיבי של ספירה ידנית של הברות שנעזר בתוכנות אחרות. הפתרון התכוונן לא אל נצחון המחשב ולא אל נצחון האדם, אלא אל שיתוף פעולה.
 
המטרה היתה להגיע לספר מודפס, ובראשית, כשנתתי דרגות חופש לשוואים ולחטפים, קיבלתי מאות אלפי תוצאות. מעצב-העל של הספר, אבי בוחבוט, דחק בי להוריד את מספר התוצאות אל פחות מרבבה, ולבסוף הצלחתי להגיע לכ-5000. כדי לעשות כן קבעתי מספר חוקים נוקשים:
1.  אין כל כוונה לפגוע במאמינים, ולכן לא סופרים את שם השם. לפיכך, קטעים שכוללים אותו הם מחוץ למשחק.
2.  הגיית השוואים הנעים היא חד-ערכית, כלומר במלה “יְהִי” הוגים את השווא הנע בכל המופעים שלה, ולא פעם כן פעם לא. ההגייה, כאמור, היא לפי הצורה המדוברת כיום מחוץ לכתלי בית-הכנסת, וליתר דיוק, כפי שקרן כץ ואני הגינו מדי ליל ברחוב 14 בניו-יורק.
3.  כשמגיעים למצב שלא קיים בשפה המדוברת, למשל במלה “וּבְשָׁכְבְּךָ”, ההגייה היא “קריינית”. בדוגמה הזו, השווא הראשון אינו נהגה (אף שבדיבור יש שיהגו אותו), השווא השני הוא נח, והשלישי נהגה.
4.  חטפים נהגים כהברה אחת שלמה. לא כמחציתה, לא כעניין אופציונלי.
5.  מותר להשתמש באותו מופע של מלה ליותר מהייקו אחד, ומותר גם להייקו שלם לחזור על עצמו, אבל במופע אחר. לדוגמה, אחד מן הפסוקים האהובים עלי הוא שמות כ”ה ל”ה:
“וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת־שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה׃”, ממנו נוצרים שני הייקואים זהים בזה אחר זה, הראשון למן המלה הראשונה, והשני למן המלה השישית:
 
וְכַפְתֹּר תַּחַת
שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה
וְכַפְתֹּר תַּחַת
 
כשאני נהנה ממוזיקה חיה, אני נהנה מתוצר הנגינה של הנגנים. אך כשהמוזיקה מצוינת, לפעמים אני חש כי הנגנית עשתה דבר נוסף. היא לא רק השתמשה בכלי שלה, אלא עשתה את ההפך הגמור, והשתמשה בעצמה כדי לתת לכלי שלה לדבר. “קוד” הוא ספר שבו שמרתי את רגשותיי לעצמי כדי לתת לשפה לדבר. אני רק הקשבתי, ושמעתי אותה מספרת על היכולות הטכנולוגיות בשירה שעלינו לחקור. שמעתי אותה מספרת על האפשרות שלנו לחזור דרכה אל המסורת שלנו ואל האמונה שלנו, ולקרוא אותן בדרכים אחרות. שמעתי את השפה מספרת על המוזיקה של העבר, ההווה והעתיד, ועל היופי שבאפשרות להעביר טקסטים מהקשר אחד להקשר אחר.
 
מתוך הספר:

קוד

א-1
תְהוֹם וְרוּחַ
אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת
עַל פְּנֵי הַמָּיִם

א-2
מְרַחֶפֶת עַל
פְּנֵי הַמָּיִם וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים יְהִי

א-3
יְהִי רָקִיעַ
בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי
מַבְדִּיל בֵּין מַיִם
 

 

סופר
סופר ערן הדס

כתוב ביקורת

השם שלך:


הביקורת שלך: הודעה: HTML לא מתורגם!

דירוג: לא מומלץ            מומלץ מאוד

הכנס את הקוד המופיע בתיבה



מופעל ע"י havruta books
Havruta Books and Judaica | חברותא ספרים © 2018